ירמיהו, פרק ב׳, פסוק ט״ז

ההסתמכות של ישראל על בריתות פוליטיות מתגלה כהרסנית כאשר מצרים, שעליה סמכו ושאותה שיחדו, הופכת לאויב ומנחיתה עליהם מכה אנושה. הערים המצריות המרכזיות, בְּנֵי־נֹף וכן וְתַחְפַּנְחֵס, המייצגות את המעצמה כולה, יכו בעם באכזריות. הפגיעה הקשה מתוארת במילים יִרְעוּךְ קָדְקֹד, כלומר שבירה וריסוק של אמצע הראש, תיאור המבטא את הרג גיבורי העם וביזתם או את הפגיעה במלך עצמו, המשמש כראש האומה. שבר לאומי זה אינו מקרי, אלא תוצאה ישירה של עזיבת ה', שהותירה את העם פגיע וחשוף כיתום התועה לבדו במדבר.