ירמיהו, פרק ב׳, פסוק ל״ב

Jeremiah 2:32Sefaria

הֲתִשְׁכַּ֤ח בְּתוּלָה֙ עֶדְיָ֔הּ כַּלָּ֖ה קִשֻּׁרֶ֑יהָ וְעַמִּ֣י שְׁכֵח֔וּנִי יָמִ֖ים אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃

טבעו של אדם הוא לזכור את היקר לו מכל, ולכן לא יעלה על הדעת שבתולה או כלה ביום חופתה תשכח את עדיה, כלומר את תכשיטיה, או את קשוריה. פריטים אלו הם סרטי משי לקישוט שערה, או חפץ קידושין המעיד על הקשר המהותי לארוסה. כשם ששכחה כזו היא בלתי נתפסת, כך תמוה כיצד ועמי שכחוני, שהרי הקשר בין ה' לישראל משול לברית נישואין שהחלה בהר סיני. במקום לשמור על קשר זה, העם נטש את ה' והלך אחר אלוהים אחרים במשך ימים אין מספר. תיאור זה נועד להעצים את חומרת החטא, ומדגיש כי אין זו עזיבה זמנית אלא ניתוק ארוך ומתמשך.

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ל״א
פסוק ל״ג

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.