ה' קורא לבריאה להגיב בתדהמה ובשממון מול כפיות הטובה של העם, וזועק שֹׁמּוּ שָׁמַיִם עַל־זֹאת. הוא מצווה עליהם להתחולל כסערה ורוח עזה, וְשַׂעֲרוּ, ולהיהרס בחורבן גדול כאות אבלות או כענישה, חָרְבוּ מְאֹד, וכך חותם נְאֻם־יְהֹוָה. זעזוע זה נובע מהאבסורד שבו בני האדם נוטשים את ה', המשול למעיין מים חיים וזמינים, ובוחרים להשקיע מאמץ מפרך בעבודת אלילים ובבריתות זרות. בחירות אלו משולות לחציבת בארות שבורים שאינם מסוגלים לאגור מים, ועיוורון זה, הממיר את הישועה בהבל, כה בלתי נתפס עד שהוא מזעזע את אמות הסיפים של הבריאה.
ירמיהו, פרק ב׳, פסוק י״ב
שֹׁ֥מּוּ שָׁמַ֖יִם עַל־זֹ֑את וְשַׂעֲר֛וּ חׇרְב֥וּ מְאֹ֖ד נְאֻם־יְהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.