התקווה האנושית לשלווה נשברת אל מול מציאות קשה של אכזבה ופורענות. העם מצוי במצב מתמשך של ציפייה וייחול, בבחינת קַוֵּה לְשָׁלוֹם מפני האויב, אך בפועל הישועה אינה מגיעה וְאֵין טוֹב. הם מצפים לְעֵת מַרְפֵּה, תקופה של מנוחה, החלמה מצרות וסליחת עוונות, אך תחת זאת מתרגשת עליהם וְהִנֵּה בְעָתָה, חרדה ואימה פתאומית. שבר זה מתרחש משום שבמקום לנצל את הזמן לרפואה רוחנית ולחזרה בתשובה, העם המשיך לדבוק בחטאיו.
ירמיהו, פרק ח׳, פסוק ט״ו
קַוֵּ֥ה לְשָׁל֖וֹם וְאֵ֣ין ט֑וֹב לְעֵ֥ת מַרְפֵּ֖ה וְהִנֵּ֥ה בְעָתָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.