מתוך חרדה מפני האויב המתקרב, העם תוהה עַל־מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים באפס מעשה וחשופים במישור, וקורא הֵאָסְפוּ וְנָבוֹא אֶל־עָרֵי הַמִּבְצָר כדי למצוא מחסה ולהתגונן. אולם, תקוות ההצלה מתנפצת מיד כשהם מבינים כי גם בתוך החומות וְנִדְּמָה־שָּׁם, בין אם ישבו שם באבל ובשתיקה של חוסר אונים, ובין אם יושמדו כליל. גורל זה נחרץ כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ הֲדִמָּנוּ, שכן ה' גזר עליהם אבדון או השתקה, וַיַּשְׁקֵנוּ מֵי־רֹאשׁ, כלומר נתן להם לשתות משקה מר ורעיל של פורענות במקום כוס תנחומים. עונש זה בא עליהם כגמול צודק כִּי חָטָאנוּ לַיהֹוָה, ולכן הם מודים באשמתם ומבינים שאין להם כל זכות להתלונן.
ירמיהו, פרק ח׳, פסוק י״ד
עַל־מָה֙ אֲנַ֣חְנוּ יֹֽשְׁבִ֔ים הֵאָסְפ֗וּ וְנָב֛וֹא אֶל־עָרֵ֥י הַמִּבְצָ֖ר וְנִדְּמָה־שָּׁ֑ם כִּי֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֵ֤ינוּ הֲדִמָּ֙נוּ֙ וַיַּשְׁקֵ֣נוּ מֵי־רֹ֔אשׁ כִּ֥י חָטָ֖אנוּ לַיהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.