קרה לכם פעם שהבנתם שאתם חייבים למצוא מחבוא בטוח ומהר? בני ישראל רואים שאויב מתקרב אליהם, ופתאום הם מבינים שהם נמצאים בסכנה גדולה. מתוך הבהלה הם שואלים אחד את השני עַל־מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים, כלומר, למה אנחנו יושבים כאן בחיבוק ידיים במקומות פתוחים ולא מוגנים? הם מחליטים לברוח יחד אל ערי המבצר, שהן ערים חזקות עם חומות גבוהות, בתקווה למצוא שם הגנה.
אבל אז התקווה שלהם נשברת. הנביא מסביר להם שגם בתוך החומות הכי חזקות וְנִדְּמָה, כלומר הם יהיו חסרי אונים, ישתקו ולא יצליחו להינצל. הם מבינים שאי אפשר לברוח ממה שה' החליט, כי הם יודעים שחטאו ואין להם שום זכות להתלונן. בסוף, העם מרגיש שה' נותן להם לשתות מֵי־רֹאשׁ. כמובן שלא מדובר במים אמיתיים, אלא בתיאור של משקה מר וקשה מאוד. זו הדרך שלהם להגיד שבמקום לקבל נחמה, הם צריכים להתמודד עם תוצאה קשה ומרה בגלל המעשים הלא טובים שלהם.