מול פורענות הולכת וקרבה וסירוב העם לחזור בתשובה, לא נותר לנביא אלא להתמסר לבכי על השבר. הוא מביע משאלה, הלוואי ומִי יִתֵּן שיהיה רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה נובע שאינו פוסק. מכיוון שבכי ממושך מייבש את המוח, הוא מבקש שראשו יהפוך למקור מים שיזין תמידית את עיניו, כדי שיוכל לקיים וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת עַמִּי, כלומר לבכות על החללים ללא הפסקה. בכי זה נובע מאהבתו העזה אליהם, אף שמעשיהם הרעים גורמים לו במקביל לרצות לברוח ולהתרחק מהם.
ירמיהו, פרק ח׳, פסוק כ״ג
מִֽי־יִתֵּ֤ן רֹאשִׁי֙ מַ֔יִם וְעֵינִ֖י מְק֣וֹר דִּמְעָ֑ה וְאֶבְכֶּה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אֵ֖ת חַֽלְלֵ֥י בַת־עַמִּֽי׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.