המשבר הלאומי והרוחני מומחש דרך דימוי של מחלה קשה. הנביא שואל בפליאה האם הַצֳּרִי אֵין בְּגִלְעָד, כלומר האם חסר צמח מרפא יקר ערך דווקא באזור גידולו הטבעי, או אִם רֹפֵא אֵין שָׁם שיידע להשתמש בו. אם אמצעי ההצלה כה זמינים, כִּי מַדּוּעַ לֹא עָלְתָה אֲרֻכַת בַּת עַמִּי, כלומר מדוע לא הגיעה ההחלמה של העם. דימויים אלו משמשים משל למצבו המוסרי של העם, כאשר התרופה והרופאים מסמלים את התורה, המצוות והחכמים המדריכים לתשובה. היעדר הריפוי נובע רק מסירובו של העם לתקן את דרכיו, ולכן הייסורים נועדו לזכך אותו כדי שה' יקבל אותו בחזרה.
ירמיהו, פרק ח׳, פסוק כ״ב
הַצֳּרִי֙ אֵ֣ין בְּגִלְעָ֔ד אִם־רֹפֵ֖א אֵ֣ין שָׁ֑ם כִּ֗י מַדּ֙וּעַ֙ לֹ֣א עָֽלְתָ֔ה אֲרֻכַ֖ת בַּת־עַמִּֽי׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.