ירמיהו, פרק ח׳, פסוק כ״א

הנביא, ויש המפרשים שירושלים עצמה, זועק כי עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי הָשְׁבָּרְתִּי, שכן האסון הכבד של העם הפך לשבר האישי שלו. מתוך יגון זה הוא מכריז קָדַרְתִּי, כלומר פניו השחירו מרוב צער. בדומה לשבר פנימי בגוף שהבשר סביבו משחיר ומעיד על מכה אנושה, קדרות זו מדגישה את חומרתה העמוקה של הפגיעה. ההלם לנוכח החורבן מגיע לשיאו במילים שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי, שמשמעותן היא שתחושות של תמהון, בלבול וריקנות אחזו בו בחוזקה ואינן מרפות ממנו.