ירמיהו, פרק ח׳, פסוק ה׳

קרה לכם פעם שעשיתם טעות, אבל במקום לבקש סליחה ולתקן, הרגשתם שאתם פשוט חייבים להמשיך להתעקש שאתם צודקים? זה בדיוק מה שהנביא רואה שקורה, והוא ממש מופתע מזה. הוא מסתכל על הָעָם הַזֶּה יְרוּשָׁלִַם, כלומר על האנשים שגרים בירושלים, ולא מבין למה הם מתעקשים להמשיך בדרך הלא נכונה. הנביא קורא להתנהגות שלהם שׁוֹבְבָה וגם מְשֻׁבָה, מילים שמתארות מרד, עקשנות וסטייה מהדרך הטובה. הוא מסביר שזו לא סתם מעידה קטנה שחולפת מהר, אלא התנהגות נִצַּחַת. המילה הזו מגיעה מהמילה נצח, והיא אומרת שהטעות שלהם הפכה למשהו קבוע ותמידי. הנביא ממשיך ומתאר איך הם הֶחֱזִיקוּ בַּתַּרְמִת מֵאֲנוּ לָשׁוּב. במקום לעזוב את השקר והעבודה הזרה, הם ממש נאחזים בהם חזק ומסרבים לחזור אל ה׳. הם כל כך התרגלו להתנהגות הזו, עד שהם חושבים בטעות ששום בקשת סליחה או חזרה בתשובה כבר לא יוכלו לעזור להם.