ירמיהו, פרק ח׳, פסוק ו׳

קרה לכם פעם שרצתם כל כך מהר במשחק, עד שממש התקשיתם לבלום ולעצור במקום? הנביא מסתובב בין האנשים, מקשיב להם בתקווה למצוא מישהו שידבר דברים טובים, ואומר הִקְשַׁבְתִּי וָאֶשְׁמָע. הוא לא רק קולט את הצלילים שהם משמיעים, אלא ממש מבין את הכוונות העמוקות שלהם. כשהוא מקשיב, הוא מגלה שלוֹא־כֵן יְדַבֵּרוּ, כלומר, האנשים מדברים דברים שאינם נכונים וראויים, ולא רוצים לתקן את ההתנהגות שלהם. המצב כל כך עצוב עד שאֵין אִישׁ נִחָם. המילה נִחָם פירושה חרטה. אף אחד לא עוצר לרגע לחשוב על הטעויות שלו, ואף אחד לא שואל את עצמו מֶה עָשִׂיתִי. במקום לעצור ולחשוב, כולם ממשיכים בשלהם וכֻּלֹּה שָׁב בִּמְרוּצָתָם, הם חוזרים שוב ושוב לרוץ באותה דרך לא טובה. כדי שנבין עד כמה הם דוהרים קדימה בעיוורון, הנביא משווה אותם לסוּס שׁוֹטֵף בַּמִּלְחָמָה. המילה שׁוֹטֵף מתארת ריצה חזקה ומהירה, כמו זרם מים אדיר שאי אפשר לעצור. ממש כמו סוס קרב שדוהר קדימה אל תוך הסכנה בלי לעצור או לנטות הצידה, כך האנשים ממשיכים לרוץ אל עבר המעשים הרעים, בלי לחשוב לעצור או לשנות את הכיוון שלהם.