מעשיהם המושחתים של הרשעים ממחישים את חוסר הצדק לכאורה בהנהגת העולם, כאשר הם מבצעים עוולות ואינם נענשים על כך [תקות אנוש].
הפרשנים מסכימים כי המילה יַשִּׂיגוּ מקבילה למילה "יסיגו" (באות סמך), ומשמעותה הרחקה והסגה לאחור של סימוני הקרקע, בדומה לאיסור התורה "לא תסיג גבול רעך" [אבן עזרא, מצודת ציון].
בתחילת דרכם, גְּבֻלוֹת יַשִּׂיגוּ, הרשעים מרחיבים את נחלתם על חשבון אחרים, ובפרט גוזלים את קרקעותיהם של עניים וחלשים [מלבי"ם]. הם מבצעים זאת על ידי הכנסת הגדרות שלהם אל תוך שטח השדה של השכן [מצודת דוד], ויש המפרשים שפעולה זו נעשית תחילה בהסתר ובאישון לילה [רש"י, אלשיך].
בהמשך, עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ, לא די בכך שהם גוזלים קרקעות, אלא הם גם חומסים עדרי צאן ורועים אותם להנאתם [רש"י]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מצביעה על קשר ישיר בין שתי הפעולות: הרשעים רועים את העדרים שגזלו דווקא בתוך השדות שחמסו קודם לכן משכניהם, ובכך מבצעים רעה כפולה [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
מתוך מעשים אלו עולה תמונה ברורה של הסלמה ועזות מצח. הרשעים מתחילים בעבירה חשאית של השגת גבול, וכאשר הם רואים שאין מי שמוחה בידם וכי ה' מתאפק ואינו מענישם, הם מכפילים את רעתם ופועלים בגלוי. הם גוזלים עדרים ורועים אותם בפרהסיה, לעיני כול, ללא כל בושה או פחד מן הדין [אלשיך, רמב"ן, תקות אנוש].