דימויים של מים, אדמה וכרמים משמשים כאן כדי לשרטט את אופיים, דרכיהם או עונשם של הרשעים. הפרשנים מציגים מספר זוויות שונות להבנת הכתוב, החל מתיאור של פושעים הנמלטים מן החוק, דרך משל לארעיות חיי הרשע, ועד להתייחסות היסטורית לדור המבול.
בביאור המילים קַל־הוּא עַל־פְּנֵי־מַיִם, קיימות שלוש גישות מרכזיות. הגישה הראשונה רואה בכך תיאור של פושעים ושודדים. הרשע נמלט עם אור הבוקר וממהר לשחות ולהסתתר במים כדי להתחמק מרודפיו ביבשה [מצודת דוד, רלב"ג], או שמדובר בשודדי ים השטים בסירות קלות כדי לחמוס את עוברי הים מבלי להתקרב ליבשה [מלבי"ם, רש"י].
הגישה השנייה מפרשת את הביטוי כמטאפורה לארעיות הרשע וחוסר קיומו. הרשע משול לחפץ קל הצף על פני הנהר וחומק מבלי שניתן להשיגו [רמב"ן], או לקצף מים דק שנוצר משטף חזק, אשר נמס ונעלם במהירות. כשם שלקצף אין קיום, כך יימחה זכרו של הרשע והוא יאבד ללא כבוד [תקות אנוש, ביאור שטיינזלץ].
הגישה השלישית קושרת את המילים לדור המבול. כאשר הוזהרו אנשי דור המבול, הם זלזלו ואמרו שהם קלים מספיק כדי לשוט על המים או לבנות סירות [רש"י]. מנגד, יש המפרשים כי איוב מתלונן שעונש הטביעה במים היה מהיר וקל מדי עבורם, וראוי היה שייסבלו ייסורים ממושכים בעולם הזה כדי שיחזרו בתשובה [אלשיך].
לגבי המשך הפסוק, תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם בָּאָרֶץ, המילה חֶלְקָתָם מתפרשת כשדה [מצודת ציון, תקות אנוש]. חלק מהפרשנים מסבירים שהרשעים זונחים את עבודת האדמה לטובת חיי גזל, עושק ורצח, ולכן שדותיהם נותרים שוממים ורחוקים ממקום יישוב [רמב"ן, רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. אחרים רואים בכך תיאור של עונש מאת ה': שדותיהם יעלו קוצים, והם יאבדו מן העולם מבלי לזכות לנחלה [ביאור שטיינזלץ, אבן עזרא, תקות אנוש]. פירושים נוספים מציעים שהקללה מתייחסת להשחתת זרעם לבטלה, או לכך שהדורות הבאים יקללו אותם על מעשיהם [רש"י].
בסיום הפסוק, לֹא־יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים, הגישה המרכזית קושרת את הכרמים למקום יישוב אנושי. הרשע נמנע מלהתקרב לכרמים משום שהוא פוחד להיתקל באנשים [מצודת דוד], או משום שהוא מרוחק לחלוטין מחברה מתוקנת ועסוק בשוד [מלבי"ם, רש"י]. לחלופין, המשמעות היא שעקב חורבנם של הרשעים, איש לא ילך עוד בכרמיהם הנטושים שיאבדו מן העולם [ביאור שטיינזלץ, אבן עזרא, תקות אנוש].
גישה נוספת מפרשת את המילים באופן סמלי ומוסרי: ה"כרמים" מייצגים את הצדיקים ומנהיגי הדור, והרשעים מסרבים לפנות לדרך הטובה ולקבל מהם תוכחה [רש"י]. בהקשר של חזרה בתשובה, מוסבר כי לו היו הרשעים נענשים בייסורים כראוי, הם היו מתרחקים מכל גורם לחטא, ואפילו לא פונים לעבר הכרם המייצר יין, שכן היין מהווה פתח ומבוא לעבירות [אלשיך].