איוב, פרק כ״ד, פסוק ו׳

תיאור ציורי של מעשי גזל ועושק חקלאי ממחיש את דרכם של אנשי זרוע, אשר מנצלים את החלשים ובוזזים את יבולם תוך הפעלת שיקול דעת מחושב לגבי קורבנותיהם.

המילה בְּלִילוֹ זכתה לשני כיווני פירוש עיקריים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נגזרת מהמילה יבול או תבואה [רש"י, מצודת ציון, רלב"ג]. יש המדייקים כי מדובר בתבואה שנקצרת בפראות ומעורבת עם הפסולת שלה, מלשון תערובת ובלילה [מלבי"ם]. לעומת זאת, קבוצת פרשנים אחרת קוראת את המילה כצירוף של המילים "בלי לו", כלומר שדה שאינו שייך להם, אלא שדה זרים שאותו הם גוזלים [אבן עזרא, רמב"ן, ביאור שטיינזלץ, אלשיך]. פירושים נוספים מציעים כי המילה מרמזת על כך שהגזל מתבצע בחסות החשיכה, בלילה [ביאור שטיינזלץ], או שמדובר במאכלו של העני שאותו הרשעים חומסים [אלשיך].

את הפועל יִקְצ֑וֹרוּ, הנכתב במסורת הקריאה והכתיב כ"יקצירו" אך נקרא "יקצורו" [מנחת שי], מפרשים רוב הפרשנים כפעולה אלימה של גזל ושוד של תבואת אחרים. עם זאת, יש המפרשים כי מדובר בפועלים העניים של האדם הרשע, אשר קוצרים את שדהו עבורו, אך נותרים בעצמם חסרי כל [מלבי"ם].

חלקו השני של הפסוק, וְכֶרֶם רָשָׁע יְלַקֵּשׁוּ, מתאר את היחס של הגזלנים לרכושם של רשעים אחרים, והמילה יְלַקֵּשׁוּ מוסברת בשלוש דרכים שונות:
הדרך האחת מפרשת את המילה מלשון איחור. הגזלנים ממהרים לעשוק את העניים והיתומים, אך מאחרים ונמנעים מלפגוע בכרמים של רשעים כמותם. הם יעדיפו לגזול את החלשים, ורק כשלא תהיה להם ברירה אחרת, יפנו לפגוע ברכושו של רשע אחר [מצודת דוד, מצודת ציון, רלב"ג, רש"י].
הדרך השנייה קושרת את המילה ל"לקש", שהוא הצמח והפרי המאוחר. לפי פירוש זה, הרשעים בוזזים ולוקחים לעצמם את הפירות המאוחרים שצמחו בכרמים של רשעים אחרים [רש"י, רמב"ן].
הדרך השלישית מסבירה את הפעולה ככריתה וגיזום של ענפי הכרם, המעידה על כך שהגזלנים דווקא מטפחים, זומרים ושומרים על כרמו של הרשע בעל הזרוע [אבן עזרא, רמב"ן].

גישה סיפורית וייחודית מציעה כי הפסוק מתאר תרגיל הונאה: הגזלנים שודדים תבואה משדה זר ומחביאים אותה בכרם סמוך. כאשר הם נתפסים מוציאים תבואה מתוך כרם, הם מתרצים זאת בטענה שזהו "כרם רשע" שבעליו זרע בו זרעי כלאיים באיחור (לקש), והם בסך הכל עושים מצווה ועוקרים את האיסור [אלשיך].