דימוי חיות הבר במרחבים השוממים משמש כאן כדי להמחיש את אופיים האלים והדורסני של הרשעים, או לחלופין, כדי להציג ניגוד מוסרי בין עולם הטבע לאכזריות האנושית.
המילה פְּרָאִים מתארת חמורי בר. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שחסרה בפסוק כ"ף הדמיון, כלומר יש לקרוא זאת כאילו נאמר שהרשעים הם "כמו פראים". הרשעים נמשלים לאותם חמורי בר החיים בַּמִּדְבָּר, כיוון שהם אנשים כוחניים וחסרי מעצורים שאינם חיים ביישוב מתוקן אלא במקומות שוממים.
כאשר נאמר עליהם יָצְאוּ בְּפָעֳלָם, הכוונה היא שהם יוצאים למלאכתם הקבועה, והיא מְשַׁחֲרֵי לַטָּרֶף, כלומר דורשים, מחפשים ומבקשים טרף. מלאכה זו אינה ציד רגיל, אלא מארב לעוברי אורח במטרה לשדוד, לעשוק ואף לרצוח אותם.
המילה עֲרָבָה מתפרשת כמדבר או כמקום גידול של קוצים ועצי פרא. מתוך השממה הזו הרשע משיג לֶחֶם לַנְּעָרִים, כלומר הוא מפרנס מן הגזל את אנשי ביתו ואת המשרתים הצעירים שהולכים עמו ומסייעים לו בשוד. יש המדמים זאת לחיות טרף, כאשר הנערים מסתתרים בסבך הערבה כמו גורי חיות, בעוד הבוגרים יוצאים למדבר לטרוף [מלבי"ם].
מנגד, ישנה גישה החולקת לחלוטין על פירוש זה וטוענת כי הפסוק אינו מדמה את הרשעים לפראים, אלא מציג ניגוד ביניהם. לפי גישה זו, הפסוק מתאר כפשוטו את חיות הבר שטורחות ומשכימות קום כדי לחפש מזון עבור גוריהם בנחלי המים, ולכן המילה עֲרָבָה מפורשת מלשון ערבי נחל ולא מדבר. המשל מדגיש כי בעוד שחיות חסרות דעת עמלות קשה כדי לפרנס את צאצאיהן, הרשעים בוחרים בעצלות ומתפרנסים מגזל של יבול שדה וכרם של אחרים במקום לעבוד [תקות אנוש].
רובד פילוסופי נוסף מציג את הפסוק כטענה שקרית שמשמיעים הרשעים כדי להצדיק את התעלמותם המוחלטת מן העניים. הרשעים טוענים כי כשם שהפראים במדבר מוצאים את טרפם מוכן ללא כל מאמץ, כך אם ה' היה חפץ בעניים, ובמיוחד בנערים הקטנים שטרם חטאו, הוא היה מספק להם מזון בקלות. מכך שה' אינו מפרנס אותם, הרשעים מסיקים כי ה' מאס באביונים, ולכן הם מרגישים פטורים מלעזור להם ומצדיקים את אכזריותם [אלשיך].