איוב, פרק כ״ד, פסוק ה׳

הרשעים נמשלים לפְּרָאִים, חמורי בר כוחניים החיים בַּמִּדְבָּר, שכן כאשר הם יָצְאוּ בְּפָעֳלָם למלאכתם הקבועה, הם למעשה מְשַׁחֲרֵי לַטָּרֶף ומחפשים לעשוק ולשדוד עוברי אורח. מתוך שממת העֲרָבָה הם משיגים לֶחֶם לַנְּעָרִים, וכמו חיות טרף הם מפרנסים מן הגזל את המשרתים הצעירים המסייעים להם בשוד. מנגד, יש המפרשים את הפסוק כניגוד המדגיש כיצד חיות הבר טורחות לפרנס את צאצאיהן, בעוד הרשעים עצלנים ובוחרים להתפרנס מגזל. גישה אחרת רואה בתיאור זה תירוץ שקרי של הרשעים, הטוענים כי כשם שהחיות מוצאות מזון בקלות, כך אם ה' היה חפץ בעניים הוא היה מפרנס אותם, ובכך הם מצדיקים את אכזריותם והתעלמותם מהאביונים.