יצא לכם פעם לחשוב מהו הדבר הכי יקר וחשוב לכם בעולם? תארו לעצמכם שמישהו זר היה נכנס ולוקח אותו. זה בדיוק מה שהרגישה ירושלים כשהאויב הגיע. המילים יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ מתארות איך האויב, שנקרא צר, הושיט את ידו אל הדברים הכי אהובים ויקרים של העם שלנו. ומהו הדבר הכי נחמד ויקר לנו, אפילו יותר מזהב ויהלומים? ספרי התורה שלנו. בזמן ששאר האויבים חיפשו לגנוב כסף, העמים עמון ומואב חיפשו דווקא את ספרי התורה. הם כעסו על כך שכתוב בתורה שאסור להם להצטרף לעם ה׳, ולכן רצו לקחת אותם.
אבל הכאב הגדול באמת של ירושלים לא היה על רכוש שאבד. הפסוק ממשיך ואומר כִּי רָאֲתָה גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ. ירושלים ראתה איך אותם עמים צועדים בתוך בית המקדש. המקום הזה היה כל כך קדוש, שאפילו לעם ישראל היה מותר להיכנס רק לאזורים מסוימים בו. לכן, לראות עמים זרים, שעליהם נאמר אֲשֶׁר צִוִּיתָה לֹא יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ, כלומר שאסור להם להצטרף לקהל ישראל, מסתובבים במקום הכי קדוש, שבר את הלב של כולם.
למרות העצב הגדול, יש כאן גם תקווה. חכמים מסבירים לנו שכשם שהאויב פרש את ידו לעשות רע, כך בעתיד ה׳ יושיט את ידו שוב, הפעם כדי לגאול אותנו, לשמור עלינו ולהחזיר אותנו בשמחה הביתה.