בשעת חורבנה שרויה ירושלים בייאוש עמוק ופֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ מתוך צער, כשהיא מוללת את ידיה בשתיקה, מקבלת את הדין על חטאיה ומושיטה יד לעזרה לשכניה. ואולם, אֵין מְנַחֵם לָהּ, שכן השכנים שאליהם פנתה הפכו לאויבים בעקבות גזירה מכוונת שצִוָּה ה' לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו צָרָיו. בשל ירידתם הרוחנית של ישראל, הקיף אותם ה' בצוררים הלועגים להם, וכך הָיְתָה יְרוּשָׁלִַם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם, מרוחקת, בזויה ומאוסה בעיני העמים. עם זאת, ריחוק זה טומן בחובו חסד אלוהי המונע התבוללות, ומבטיח כי אויביה ייענשו על פגיעתם בה והיעדר הנחמה הנוכחי עתיד להתהפך לנחמה שלמה.
איכה, פרק א׳, פסוק י״ז
פֵּֽרְשָׂ֨ה צִיּ֜וֹן בְּיָדֶ֗יהָ אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לָ֔הּ צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה לְיַעֲקֹ֖ב סְבִיבָ֣יו צָרָ֑יו הָיְתָ֧ה יְרוּשָׁלַ֛͏ִם לְנִדָּ֖ה בֵּינֵיהֶֽם׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.