קרה לכם פעם שמישהו הבטיח לעזור לכם במשהו ממש חשוב, וברגע האמת הוא פשוט נעלם? כך בדיוק הרגישה העיר ירושלים בזמן החורבן. בשעה שהיה לה קשה כל כך, היא חיפשה עזרה ונחמה מכל הכיוונים. היא קראה אל לַמְאַהֲבַי, כלומר למדינות השכנות שהעמידו פנים שהן חברות שלה והבטיחו לעזור לה בשעת צרה. אבל ברגע האמת, הֵמָּה רִמּוּנִי, אותן מדינות רימו אותה, הפנו לה עורף ולא באו להציל אותה.
בזמן שהאויבים היו בחוץ, בתוך העיר היה רעב כבד מאוד בגלל המצור. המצב היה כל כך קשה, עד שאפילו האנשים הכי חשובים ומכובדים, כֹּהֲנַי וּזְקֵנַי, המנהיגים של העיר, בָּעִיר גָּוָעוּ ומצאו את מותם. ולמה זה קרה? כִּי בִקְשׁוּ אֹכֶל לָמוֹ וְיָשִׁיבוּ אֶת נַפְשָׁם, הם בסך הכל חיפשו מעט מזון כדי להחיות את עצמם ולהישאר בחיים, אבל לא היה לאף אחד בעיר אוכל כדי לתת להם.