האם קרה לכם פעם שהרגשתם חרטה כל כך עמוקה על משהו שעשיתם, עד שהרגשתם את זה ממש בגוף, כמו כאב בטן חזק? ירושלים פונה אל ה' מתוך כאב גדול מאוד, גם בגוף וגם בנפש. בעבר, כשהעם היה נוהג כשורה, ה' היה ממהר להציל אותם, כמו שעשה כשהוציא אותנו ממצרים. אבל עכשיו, בגלל החטאים, העם צריך להתחנן ולבקש בעצמו רְאֵה ה' כִּי צַר לִי, כלומר, תראה כמה קשה ומעיק לי.
הכאב הזה הוא לא רק בלב, אלא ממש מורגש פיזית. ירושלים זועקת מֵעַי חֳמַרְמָרוּ, שזה אומר שהאיברים הפנימיים שלה ממש מתכווצים ומתחממים מרוב צער. היא ממשיכה ומתארת נֶהְפַּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי, הלב שלה כאילו מתהפך בתוכה. ההרגשה הקשה והסערה הפנימית הזו היא עונש על כך שהעם לא הקשיב בקול ה'. ירושלים מבינה את הטעות ומודה כִּי מָרוֹ מָרִיתִי. המילים האלו חוזרות על עצמן כדי להראות שהעם מרד ולא הקשיב לה' שוב ושוב. עכשיו, הצער העמוק ביותר הוא כבר לא רק על האסונות שקרו, אלא על עצם החטא וההתרחקות מה'.
המצב סביבם הוא של פחד גדול שאין לאן לברוח ממנו. מִחוּץ שִׁכְּלָה חֶרֶב, בחוץ מסתובב האויב ופוגע באנשים, אבל גם כשנכנסים פנימה כדי להסתתר, בַּבַּיִת כַּמָּוֶת, אפילו בתוך הבתים אין מקום בטוח. שורר שם פחד משתק ואימה כבדה שמרגישה ממש כמו סכנה אמיתית.