יצא לכם פעם להרגיש חרטה על משהו שעשיתם, ולקוות שאפשר היה להחזיר את הזמן לאחור? ירושלים הייתה עיר מפוארת וקדושה, אבל אז היא התחילה לעשות טעויות. הפירוש מסביר שהמילים חֵטְא חָטְאָה מופיעות פעמיים כדי ללמד אותנו על הדרך של יצר הרע. הוא לא גורם לנו לעשות טעות ענקית בבת אחת. בהתחלה הוא מפתה אותנו לעשות משהו קטן, ומשם נגררים למעשים חמורים יותר שהובילו לחורבן. בגלל שעם ישראל קרוב כל כך אל ה', הוא מצפה מהם ליותר ומדקדק איתם אפילו על דברים קטנים.
בגלל המעשים האלה, ירושלים עַל־כֵּן לְנִידָה הָיָתָה. המילה הזו מזכירה את המילה נדודים, כי בני ישראל נאלצו לעזוב את ביתם ולנדוד. פירוש נוסף מסביר שהיא הפכה למרוחקת, כמו משהו שמלוכלך ואנשים מתרחקים ממנו. אבל יש כאן גם מסר של תקווה ענקית! בדיוק כמו שאפשר להתנקות מלכלוך, כך גם הגלות והריחוק לא יישארו לנצח. התקופה הקשה הזו היא תהליך של ניקיון, ובסופו של דבר ירושלים תזדכך ותיבנה מחדש.
בינתיים, המצב של העיר היה עצוב. כָּל־מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ משמעו שכל העמים שפעם נתנו כבוד לירושלים והביאו לה מתנות, התחילו לזלזל בה ולצחוק עליה. למה? כִּי־רָאוּ עֶרְוָתָהּ. הם ראו את הבושה שלה ואת החולשות והחטאים שהתגלו.
מתוך כל הכאב הזה, ירושלים גַּם־הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר. היא משמיעה אנחה עמוקה של צער. לפעמים כשאנחנו נאנחים זה קצת עוזר ומרגיע, אבל האנחה הזו לא הביאה לה נחמה. היא שבה לאחור במחשבות שלה, נזכרת בעבר ומתחרטת על כך שלא חזרה בתשובה כשהיה אפשר. הפירוש גם מתאר תמונה כואבת: כשירושלים רצתה לבכות על המצב שלה, היא נאלצה להסתובב אחורה ולהסתיר את הפנים, מרוב פחד שהאויבים יראו אותה בוכה. אפילו את החופש הפשוט לבכות לקחו ממנה.