יצא לכם פעם להרגיש ממש בטוחים ומוגנים רק בגלל שמישהו חזק וצדיק עמד לצידכם? ככה בדיוק הרגיש עם ישראל כשהיה להם מלך צדיק כמו יאשיהו. העם קרא למלך רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה', כי הוא היה חשוב להם ממש כמו האוויר שהם נושמים, והוא נבחר לתפקיד על ידי ה'. הם היו בטוחים שהמלך כל כך מיוחד, עד שהמעשים הטובים שלו ישמרו עליהם מכל סכנה. הם קיוו אֲשֶׁר אָמַרְנוּ בְּצִלּוֹ נִחְיֶה בַגּוֹיִם, כלומר שבזכות ההגנה שלו, שמרגישה כמו צל נעים ושומר, הם יצליחו לחיות בביטחון אפילו בין עמים אחרים.
אבל אז קרה דבר עצוב, והמלך נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם, הוא נתפס בתוך מלכודת שהאויבים הכינו לו. איך זה קרה למלך כל כך טוב? מתברר שחלק מהעם עשו מעשים רעים בסתר בתוך הבתים שלהם. המלך יאשיהו לא ידע על כך, הוא היה בטוח שכולם מתנהגים היטב ולכן יצא לקרב בביטחון גדול. כשהמלך נפל במלכודת, העם נשאר ללא משענת והבין שאי אפשר לסמוך רק על מעשים טובים של אדם אחד כדי להינצל, אלא כולם צריכים להתנהג כראוי.