יצא לכם פעם לראות מישהו שפגע באחרים, ובמקום להצטער הוא דווקא חגג והרגיש מנצח? זה בדיוק מה שקרה אחרי חורבן ירושלים. האויבים של עם ישראל, שנקראים כאן בַּת אֱדוֹם, ישבו לבטח בעריהם המוגנות והיו בטוחים שהם הכי חכמים וחזקים. הנביא פונה אליהם ואומר להם מילים שמפתיעות בהתחלה: שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי. הוא לא באמת מברך אותם, אלא מדבר אליהם בלעג. הוא בעצם אומר להם: אתם יכולים לשמוח עכשיו על הניצחון שלכם, אבל השמחה הזאת היא זמנית בהחלט.
בקרוב מאוד הגלגל עתיד להתהפך. הנביא מבטיח להם שגַּם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס. הכוס הזו היא כמובן לא כוס של שתייה טעימה, אלא משל לעונש ולצרות שיגיעו אליהם על מה שעשו. ה׳ ידאג שהצדק ייעשה. כשהעונש יגיע, האויבים ירגישו מבולבלים לגמרי. המילה תִּשְׁכְּרִי מסבירה שמרוב צרות, הם יאבדו את החוכמה שהם כל כך התגאו בה ויתנהגו כמו אנשים שיכורים שלא מבינים מה קורה סביבם. בנוסף, הנביא אומר להם וְתִתְעָרִי, שזה אומר שהערים החזקות והחומות הגבוהות שלהם ייהרסו ויתרוקנו לגמרי. כך אנחנו לומדים שמי שפוגע באחרים ומתגאה בזה, לא יוכל להישאר שמח ובטוח לנצח.