ויקרא, פרק ט״ו, פסוק י״ד

לאחר שבעת ימי הטהרה שבהם כבר טבל, מגיע הזב וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי להקריב את קרבנו בשעות היום בלבד, למרות הפסד ימי העבודה. לשם כפרה על החטא שעורר את טומאתו, יִקַּח לוֹ מממונו הפרטי ציפורים שהוקדשו במיוחד להיטהרות נוכחית זו, שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה מאותו המין, כקרבן צנוע שנועד להקל עליו ואינו ניתן להמרה בסולת. הוא אינו נכנס לתוך העזרה משום שטרם כופר לו, אלא וּבָא לִפְנֵי ה' אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, ומביא את הקרבן עד לשער המזרחי. שם, מול דלתות היכל פתוחות, ישלים את טהרתו וּנְתָנָם אֶל הַכֹּהֵן.