ויקרא, פרק ט״ו, פסוק ט״ו

השלמת טהרתו של הזב דורשת הבאת שתי ציפורים כהודאה לה' על החלמתו הפיזית, וכפרה על החטא שגרם למחלתו. הזב מביא את הציפורים ללא ייעוד מוגדר מראש, ורק בשעת ההקרבה וְעָשָׂה אֹתָם הַכֹּהֵן אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה. באמצעות מתן דם הקרבן וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן על חרפתו הנפשית ועל חטאו, כדי למנוע את חזרת המחלה. חובה זו חלה רק על זב גמור שראה שלוש ראיות, כפי שמדייקת המילה מִזּוֹבוֹ, והצירוף לִפְנֵי יְהֹוָה מִזּוֹבוֹ מחייב לייחד קרבן זה באופן בלעדי לטהרת הזיבה ולא לשום חובה אחרת.