ויקרא, פרק ט״ו, פסוק י״ג

החלמתו הפיזית של האדם ופסיקת המחלה הן השלב שבו וְכִי יִטְהַר הַזָּב מִזּוֹבוֹ, תהליך המתחיל גם אם חווה רק שתי הופעות של טומאה או שהוא סובל מטומאה נוספת. כעת הוא נאמן למנות בעצמו ובמחשבתו, וְסָפַר לוֹ, רצף של שִׁבְעַת יָמִים לְטָהֳרָתוֹ הנקיים לחלוטין מהמחלה, שכן חזרתה תבטל את הספירה ותחייב למנות מבראשית. עם תום הספירה עליו להטביל את בגדיו במקווה רגיל כשהם נקיים מכל חציצה, וְכִבֶּס בְּגָדָיו, ולאחר מכן וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים, כלומר יטביל את חלקיו החיצוניים של גופו במי מעיין טבעיים דווקא, כנגד טומאתו שנבעה מגופו כמעיין. פעולות אלו ביום השביעי מטהרות אותו מיד מלטמא כלי חרס, ובכך הוא וְטָהֵר, אך טהרתו המלאה תושלם לחלוטין רק עם שקיעת השמש.