דיני טומאת האיש הזב חלים על הפרשה של נוזל לבן בלבד, המופיע בשני מצבים פיזיים: כאשר הוא נוטף מאליו ברציפות כנוזל קלוש, מצב המתואר במילים רָר בְּשָׂרוֹ, או כאשר הוא עבה וצמיג עד שהוא נקרש וסותם את פתח האיבר, כפי שמתאר המונח הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ. המילים טֻמְאָתוֹ הִוא מדגישות שרמת הטומאה נותרת זהה בשני המצבים, אף שקיימת מחלוקת אם נדרשת כמות המכסה את הפתח או שדי בטיפה כלשהי. המילה וְזֹאת כוללת בטומאה גם מי רגליים המעורבים בזיבה אך ממעטת נוזלי גוף אחרים, שכן המילה בְּזוֹבוֹ מבהירה כי טומאה זו ייחודית לאיש ואינה נובעת מדם. מעבר למצב הפיזי, חומרת הטומאה נקבעת לפי מספר הופעות הזיבה: ראייה אחת גורמת לטומאה קלה, ראייה שנייה הופכת את האדם לזב גמור הזקוק לשבעה ימים נקיים, וראייה שלישית מחייבת אותו גם בהבאת קורבן לה' בסיום תהליך טהרתו.
ויקרא, פרק ט״ו, פסוק ג׳
פרשת מצורע
וְזֹ֛את תִּהְיֶ֥ה טֻמְאָת֖וֹ בְּזוֹב֑וֹ רָ֣ר בְּשָׂר֞וֹ אֶת־זוֹב֗וֹ אֽוֹ־הֶחְתִּ֤ים בְּשָׂרוֹ֙ מִזּוֹב֔וֹ טֻמְאָת֖וֹ הִֽוא׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.