ויקרא, פרק ט״ו, פסוק י״ח

קיום יחסי אישות גורם לטומאה זמנית, וכאן מודגש החידוש לגבי וְאִשָּׁה שנטמאת מזרעו של הגבר כגזרת ה', אף שהמגע עמו הוא פנימי בתוך גופה. דין זה חל על כל אִישׁ הראוי לביאה שיִשְׁכַּב אֹתָהּ כדרך הטבע, ולא רק על בעלה. הטומאה חלה רק כאשר יש פליטת שִׁכְבַת־זָרַע בפועל והזרע עדיין ראוי להזריע. מכיוון ששניהם שותפים למעשה, הכתוב מורה וְרָחֲצוּ בַמַּיִם, כלומר שניהם חייבים בטבילה חיצונית ללא צורך בכיבוס בגדים, והם נשארים בטומאתם וְטָמְאוּ עַד־הָעָרֶב.