ויקרא, פרק ט״ו, פסוק י״ט

טומאת הנידה היא תופעה טבעית המלווה כל אישה, והמצב שבו ואשה כי תהיה זבה מתייחס להפרשה שגרתית של דם אדום המנקה את גופה לקראת יצירת חיים. הטומאה חלה כבר ברגע שהדם נעקר אל תעלת הלידה הפנימית, המכונה בלשון נקייה בבשרה, וזאת גם אם הדימום החל בעקבות גורם חיצוני. התורה קובעת כי שבעת ימים תהיה בנדתה, מלשון הרחקה ונידוי ממגע פיזי, כפרק זמן רצוף וקבוע שנועד לאפשר לה להתחזק ולחדש את חינה בעיני בעלה, ללא תלות בכמות הדימום. בתקופה זו חל הכלל ולפיו וכל הנגע בה יטמא עד הערב, והרחקה זו כוללת גם היטמאות מכלים ורהיטים שעליהם היא יושבת.