ויקרא, פרק ט״ו, פסוק ה׳

חפץ המיועד לשכיבה שעליו שכב אדם טמא מקבל טומאה חמורה במיוחד, בתנאי שהוא שייך לטמא, שלם ועשוי מחומר שניתן לטהרו במקווה. בשל חומרה זו, וְאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִגַּ֖ע בְּמִשְׁכָּב֑וֹ, אפילו רק בידו וללא שכיבה עליו, נטמא ומטמא גם את הבגדים שעליו באותה שעה, ולכן נדרש כי יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛יו. יכולת זו לטמא בגדים קיימת אך ורק כאשר אדם נוגע במשכב, ומוגבלת בדיוק לזמן המגע הפיזי עמו. לאחר שהפסיק לגעת במשכב, האדם אינו ממשיך לטמא את בגדיו, אך עליו לקיים וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם והוא נותר וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב.