ויקרא, פרק ט״ו, פסוק כ״ג

אדם טהור הנמצא על מיטתה של אישה נידה נטמא, ויש המפרשים את המילים וְאִם עַל הַמִּשְׁכָּב הוּא כמתייחסות לאדם עצמו, לכלי טהור או לדם הנידה המצויים שם. דין הטומאה מתרחב גם לאוכף רכיבה, אוֹ עַל הַכְּלִי אֲשֶׁר הִוא יֹשֶׁבֶת עָלָיו, תוך שימוש במונח ישיבה במקום רכיבה מטעמי צניעות, והדגשה כי האישה עצמה היא שמטמאה את מושבה. בעוד שיש הסבורים כי ישיבה על המשכב מטמאה בחומרה ודורשת כיבוס בגדים גם כשישנה חציצה, אחרים מסבירים שהכתוב בא דווקא להקל על מי שרק שוכב או יושב לצידה. משום כך נקבע כי בְּנָגְעוֹ בוֹ יִטְמָא עַד הָעָרֶב, כלומר מגע בלבד באוכף או במשכב מטמא רק עד הערב ואינו מצריך כיבוס בגדים, בניגוד לטומאת שבעת הימים החמורה החלה על מי ששכב עמה ממש.