ויקרא, פרק ט״ו, פסוק ל״ב

כלל משפטי זה חותם את פרשיית הטומאות היוצאות מגופו של אדם, ומרכז את ההלכות הנוגעות לאדם הסובל מהפרשות חריגות ולפולט זרע. המילים זֹאת תּוֹרַת הַזָּב מתייחסות לזב שראה הפרשה אחת בלבד, ויש המפרשים שהכוונה למי שראה שתי ראיות שמטמאות את משכבו אך עדיין פוטרות אותו מקרבן. הכתוב משווה בין הזב לבין מי וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע כדי ללמד שטומאתם קלה ופוקעת בערב, ושהיא חלה על גדולים וקטנים כאחד גם כאשר ההפרשה מתרחשת באונס, שכן טומאה זו קשורה ביסודה לחטא או לתאווה. הסיומת לְטָמְאָה בָהּ מוסבת על הזרע עצמו, ומלמדת שאם הזב חווה קרי רגיל במהלך שבעת ימי טהרתו, הדבר סותר ומבטל רק יום אחד מספירתו ולא את הספירה כולה.