ויקרא, פרק י״ט, פסוק כ״ב

איש שחטא עם שפחה המיועדת לאיש אחר מביא קורבן אשם ממין זכר, בניגוד לשאר איסורי העריות. התהליך שבו וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן בְּאֵיל הָאָשָׁם לפני ה' עַל־חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא מאפשר לכפר בקורבן אחד על מספר מעשים שנעשו ברצף וללא מודעות. בשונה מהכלל הרגיל שלפיו קורבן מובא רק על חטא בשוגג, קורבן זה יוצא מן הכלל ומעניק לאיש כפרה גם אם פעל במזיד ובידיעה ברורה. עם זאת, ההבטחה וְנִסְלַח לוֹ מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא עשויה להורות על כפרה חלקית בלבד, ומזהירה כי אדם המקל ראש באיסור מתוך מחשבה שהקורבן ינקה אותו לחלוטין, עתיד בכל זאת להיענש.