ויקרא, פרק י״ט, פסוק י׳

בזמן הבציר מחויב בעל הכרם להשאיר חלק מהיבול לחלשים בחברה, ולכן נאמר וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל, כלומר איסור לקטוף אשכולות ענבים קטנים ופגומים שטרם הבשילו, וכן איסור לחזור ללקט שאריות בתום הבציר. בנוסף, וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט, איסור לאסוף גרגרי ענבים בודדים שנשרו לארץ באופן טבעי במהלך הקטיף. מתנות אלו מיועדות לֶעָנִי וְלַגֵּר חסרי הקרקעות, והדרישה תַּעֲזֹב אֹתָם מחייבת להפקיר את הפירות לחלוטין לכל הקודם לזכות, ללא כל התערבות מצד הבעלים. החתימה אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם מזהירה כי גזל העניים שקול לפגיעה בחייהם, ומזכירה כי ה' הוא הבעלים האמיתי של הארץ הדורש לשלב את החובה הדתית עם הדאגה לזולת.