הדרישה ליושר מוחלט בחיי המסחר אינה רק עניין חברתי או חוקי, אלא יסוד אמוני עמוק. התורה כורכת את הדיוק במידות ובמשקלות עם עצם יציאת מצרים, כדי ללמד שההשגחה האלוהית מלווה את האדם גם בפרטים הקטנים והנסתרים ביותר של הליכות הכלכלה והטבע.
הפרשנים מסכימים כי הפסוק מפרט את סוגי המידות השונים שבהם יש לנהוג ביושר. מֹאזְנֵי צֶדֶק הם כלי השקילה עצמם, שעליהם להיות בנויים כראוי וללא עיוותים טבעיים במבנה הכפות או החוטים [רלב"ג, ביאור יש"ר]. אַבְנֵי צֶדֶק הן המשקולות המדויקות שמניחים על המאזניים כנגד הסחורה כדי לשקול אותה [רש"י, ביאור שטיינזלץ, ברכת אשר על התורה]. אֵיפַת צֶדֶק מתייחסת למידת הנפח של מוצרים יבשים, ואילו וְהִין צֶדֶק היא מידת הנפח לנוזלים [רוב הפרשנים]. יש המדגישים כי המילה צדק החוזרת בכל מונח דורשת מהאדם לנהוג לפנים משורת הדין, ולהכריע את המשקל מעט לטובת הלקוח [מלבי"ם, אילת השחר].
מאחר שההין הוא למעשה חלק ממידות הנפח וכבר נכלל באיפה, חכמים דרשו מיתור המילים וְהִין צֶדֶק דרישה מוסרית רחבה יותר: "שיהא לאו שלך צדק והן שלך צדק". כלומר, על האדם לעמוד בדיבורו, לקיים הבטחות ולפרוע חובות, ולא לדבר אחד בפה ואחד בלב [תורה תמימה, בכור שור, אדרת אליהו]. הקפדה זו, אפילו על מידה קטנה כהין, מזכירה שגם גזל מועט הוא חמור, בדומה לאנשי דור המבול שנענשו על גזל פחות משווה פרוטה [חנוכת התורה]. דרישה זו מכוונת את האדם לדרך האמצע של מידת האמת, שבה התנהגותו גלויה וישרה ללא צורך לשקר או להעמיד פנים [חתם סופר].
הציווי מנוסח בלשון רבים, יִהְיֶה לָכֶם, כדי להטיל אחריות ציבורית לא רק על המוכר היחיד, אלא גם על בית הדין. עליהם למנות פקחים שישגיחו על השווקים ויוודאו שהמידות והמשקלות מדויקים, ושהשופטים עצמם אינם נושאים פנים ומשתמשים במשפט בצדק [מלבי"ם, אדרת אליהו, פרדס יוסף, פירושי רד"צ הופמן].
חלקו השני של הפסוק, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, קושר באופן מפתיע בין חוקי המסחר לגאולה. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהקב"ה הוציא את ישראל ממצרים על מנת שיקבלו עליהם מצווה זו. כל המודה במצוות מידות מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר בהן כאילו כופר ביציאת מצרים [תורה תמימה, מלבי"ם, אדרת אליהו]. סמיכות זו מלמדת שמי שמעוות את המידות נחשב כאילו עבר על כל המצוות כולן [קיצור בעל הטורים].
חיבור נוסף ליציאת מצרים נעוץ ביכולת ההבחנה של ה'. רש"י ופרשנים נוספים מסבירים כי האל שהבחין במכת בכורות בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור, הוא זה שעתיד להיפרע ממי שמרמה בסתר. הרמאות במסחר נעשית לעיתים קרובות באופן שעין אנושית אינה יכולה לגלות, כגון סוחר הטומן את משקולותיו במלח כדי לשנות את משקלן לטובתו [רש"י, ריב"א, שפתי חכמים]. הבחירה בדוגמה של הבחנה בטיפת זרע במצרים נועדה לשלול את תפיסת הכופרים, הסבורים שה' אינו משגיח בפרטים קטנים, שוליים או חומריים. בכך מוכח שההשגחה האלוהית חודרת לכל פעולה פרטית ונסתרת [גור אריה].
יתרה מכך, אזכור מצרים בא להזכיר לישראל שהם יצאו ממקום של שפע כלכלי. הקב"ה דורש מהם להאמין שהוא מספק את פרנסתם גם בדרך הטבע, ולכן עליהם לבטוח בהשגחתו ואין להם שום צורך לרמות במשקלות כדי להתפרנס [העמק דבר]. בנוסף, עצם העובדה שהיו גרים חסרי כל בארץ מצרים, מחייבת אותם כעת לשמור את חוקי ה' ומשפטיו מתוך הכרת הטוב [אבן עזרא].