ההקפדה על זמני אכילת הקרבנות נושאת בחובה משמעות רוחנית עמוקה, וחריגה מזמנים אלו הופכת אקט של התעלות לעבירה חמורה. כאשר אדם אוכל מבשר הקרבן לאחר שעבר הזמן המותר, הוא נושא באחריות מלאה לחטאו, כפי שמודגש במילים וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא. המילה וְאֹכְלָיו המנוסחת בלשון רבים מלמדת כי כל אדם ואדם שאוכל מן הבשר יענש [אבן עזרא, ביאור יש"ר], והוא ישא באחריות מלאה על מעשהו [ביאור שטיינזלץ].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שפסוק זה מתמקד ב"נותר גמור" – כלומר, בשר קורבן שנותר בפועל לאחר שעבר הזמן המוקצב לאכילתו, וזאת בניגוד למצבים של "פיגול" בהם הקורבן נפסל בשל מחשבה שגויה בשעת השחיטה. מסקנה זו נלמדת באמצעות השוואה מילולית (גזרה שווה) של המילה קֹדֶשׁ המופיעה כאן, לפסוקים אחרים בתורה העוסקים במפורש בבשר נותר.
הפסוק מנמק את חומרת המעשה במילים כִּי אֶת קֹדֶשׁ ה' חִלֵּל. לאחר שהחלקים המיועדים להקרבה מועלים למזבח, כל בשר הקורבן הופך לקדוש [אבן עזרא, חזקוני]. אכילת הבשר על ידי הבעלים אינה פעולה שולית של הזנה, אלא היא השלמה של תהליך הקורבן, שבו האדם זוכה לאכול מעין סעודה מ"שולחנו של ה'" [אלשיך, אור החיים]. משמעות המילה חִלֵּל היא הפיכת הדבר לחולין, למשהו רגיל ונטול קדושה [אבן עזרא, אבי עזר]. בשונה מבשר חולין שניתן לאוכלו ימים רבים כל עוד אינו מקולקל, לבשר קודש יש גבולות זמן רוחניים נוקשים. אדם שאוכל מן הקורבן מחוץ לזמן המצווה רק כדי להשביע את רעבונו ולהנאתו האישית, מתייחס לבשר הקודש כאל בשר שגרתי, ובכך הוא מבזה ומחלל את קודשי ה' [ביאור יש"ר, העמק דבר]. עם זאת, יש לציין כי איסור זה של בשר נותר חל אך ורק על קורבנות של בני ישראל, ואינו תקף כלפי בהמות שהוקדשו על ידי נוכרים [תורה תמימה].
על חילול זה מגיע העונש החמור של וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ ההִוא מֵעַמֶּיהָ. עולה השאלה, מדוע עונשו של האוכל בשר קורבן שפג זמנו חמור כל כך (כרת), אף יותר מאדם שאוכל מאכלים האסורים מעיקרם כגון בשר טרף או חיות טמאות, שעונשם קל יותר ומסתכם במלקות? התשובה נעוצה בעוצמת הקדושה שהייתה טמונה בבשר. מכיוון שקורבנות נמצאים בדרגת הקדושה הגבוהה ביותר, ברגע שחולף הזמן שהקציב ה' לאכילתם – הקדושה מסתלקת. בעולם הרוחני, כוחות הרע והטומאה שואפים תמיד להיאחז דווקא במקומות שהיו קרובים וסמוכים לקדושה. לכן, עם הסתלקות הקדושה מהבשר, שורה עליו באופן מיידי טומאה עזה ועוצמתית פי כמה מטומאה של מאכלים אסורים רגילים. טומאה חריפה זו היא שפוגעת בנפש האדם וגורמת לכריתתה [אור החיים].