התורה מציבה דרישה חד-משמעית לקדושת המשפחה ולשמירה על כבוד האדם, תוך שלילת מנהגי ההפקרות שהיו רווחים בעמי הסביבה. הדרישה היא להעלות את הקשר הזוגי למסגרת מקודשת של נישואין, ולהימנע מכל יחס המוריד את האדם לכדי אובייקט.
האזהרה אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ אוסרת על אדם למסור את בתו הפנויה לקיום יחסי אישות שלא במסגרת נישואין [רשב"ם, רלב"ג]. השימוש בפועל "חילול" מדגיש את האיסור לנהוג בבת מנהג חולין וזלזול [בכור שור], ונועד להבהיר כי מדובר באיסור זנות ממש, ולא רק באזהרה לכוהנים שלא להשיא את בנותיהם לישראל או ללוי [מלבי"ם, תורה תמימה, אדרת אליהו]. מעשה זה מהווה פגיעה חמורה בכבודה של הבת ובכבוד אביה גם יחד [ספורנו].
באשר להיקף האיסור, קיימת מחלוקת בין הפרשנים. יש הסבורים כי האיסור חל רק כאשר האב מוסר את בתו לאדם שאינה יכולה להינשא לו מבחינה הלכתית, כגון גוי או עבד [רמב"ן]. לעומתם, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאיסור תקף גם אם היא נמסרת ליהודי כשר, שכן עצם הפקרתה לזנות בקביעות היא המהווה את החילול והעבירה [רש"י, מזרחי, גור אריה, תורה תמימה].
מעבר למשמעות הפשוטה, הפרשנים מרחיבים את האיסור למצבים נוספים. יש שרואים בכך אזהרה שלא להקדיש את הבת לעבודה זרה כקְדֵשָׁה, תוך הדגשה שמעשה כזה אינו "קדושה" אלא חילול [שד"ל, הופמן]. אחרים מסבירים שהאיסור כולל גם הימנעות מלהציג את יופייה של הבת ברבים אפילו למטרת שידוך, שכן הדבר עלול להבעיר יצרים ולהוביל לזנות [אור החיים]. כמו כן, האיסור חל על אב המעכב את נישואי בתו הבוגרת או משיא אותה לאדם זקן, שכן מצבים אלו עלולים לדחוף אותה למעשי זנות [חזקוני, אדרת אליהו, תורה תמימה]. ברובד העמוק, מוסבר כי בנות ישראל הן טהורות וקדושות מטבען, ואם הן מדרדרות לזנות, האשמה מוטלת על האבות והגברים שהפקירו אותן לכך [רש"ר הירש].
התוצאה של הפקרות זו מתוארת במילים וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ. חלק מהפרשנים מבינים זאת כפשוטו, שהכוונה היא ליושבי הארץ שישקעו בזנות [אבן עזרא, חזקוני, מלבי"ם, הופמן], או כאזהרה ישירה לגברים ולנשים עצמם שלא לעסוק בזנות, מתוך דרישה שכל יחסי האישות יהיו מוגדרים ומקודשים [רמב"ן, הטור הארוך, שטיינזלץ]. גישה אחרת, מדרשית וסמלית יותר, מסבירה כי הארץ עצמה תנהג כזונה ותבגוד ביושביה: כשם שהאדם בוגד במוסר, כך הארץ תבגוד בו ותמנע את פירותיה וגשמיה, או שתוציא קוצים במקום חיטה [רש"י, חזקוני, רש"ר הירש]. פגיעה זו ביבול הארץ נובעת מכך שזנות, בניגוד לעבירות תאווה אחרות, נעשית פעמים רבות מתוך רדיפת בצע ופרנסה בזויה, המעידה על חוסר ביטחון בה' [העמק דבר].
הפסוק נחתם באזהרה וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה. כאשר הפריצות הופכת לנורמה וקְדֵשׁוֹת יושבות בכל פינה [ביאור יש"ר], החברה מאבדת את המבנה המשפחתי שלה. הפרשנים מסכימים כי ההפקרות המינית מובילה לאובדן ייחוס, מצב שבו ילדים אינם יודעים מי אביהם. כתוצאה מכך, עלול להיווצר מצב מחריד של גילוי עריות שבו אדם נושא את בתו או אחותו מבלי דעת, והעולם מתמלא בממזרים [רלב"ג, בכור שור, תורה תמימה, פרדס יוסף]. רעיון זה רמוז במילה זִמָּה, הנדרשת על ידי הפרשנים כנוטריקון של המילים "זו מה היא" – חוסר היכולת לזהות את זהותה וייחוסה של האישה [חזקוני, תורה תמימה].