חוקי המסחר והכלכלה אינם רק עניינים שבין אדם לחברו, אלא משקפים את היסודות המוסריים והרוחניים של החברה כולה. הקפדה על יושר ודיוק במסחר היא הבסיס לקיום חברתי תקין. התורה ממקמת אזהרה זו מיד לאחר האיסור להונות את הגר, שכן כשם שקל לנצל את הגר חסר ההגנה, כך קל לרמות בסתר באמצעות משקולות ומידות מזויפות מבלי שהקונה יבחין בכך [ספורנו, אבן עזרא, רד"צ הופמן].
המילה בַּמִּשְׁפָּט מעוררת שאלה, שכן התורה כבר הזהירה קודם לכן על עיוות הדין בבית המשפט. רוב הפרשנים מסכימים כי השימוש במילה זו מלמד שהמוכר והמודד מקבלים מעמד של דיין. כאשר אדם שוקל או מודד סחורה, הוא למעשה חורץ דין וקובע את זכויותיו הממוניות של הזולת. לכן, מי שמרמה במידות נחשב לשופט מושחת המקלקל את שורת הדין [רש"י, תורה תמימה, רש"ר הירש]. עיוות זה פוגע גם במשפט האלוהי שנקבע בראש השנה, שכן הוא משנה את קצבת הפרנסה שנגזרה על האדם משמים [אלשיך]. גישה נוספת מסבירה שהמילה מתייחסת לחוקי המדינה ולסדרי המסחר, להבדיל מדיני התורה הנידונים בבית הדין [רבנו בחיי].
התורה מפרטת שלושה תחומים שבהם יש להקפיד על יושר מוחלט:
בַּמִּדָּה: מידת אורך או שטח, כגון מדידת קרקעות [רשב"ם, שד"ל, רש"י]. הפרשנים מביאים דוגמה מעשית למרמה בתחום זה: אדם המודד קרקע לשני שותפים, ומשתמש בחבל מדידה בימות הגשמים עבור אחד מהם, כאשר החבל סופג לחות ומתארך, ובימות החמה עבור השני, כאשר החבל מתייבש ומתכווץ, ובכך מקפח את אחד הצדדים [רבנו בחיי, תורה תמימה, שפתי חכמים].
בַּמִּשְׁקָל: שימוש במאזניים ואבני משקל [שד"ל, ביאור יש"ר]. מרמה כאן יכולה להיעשות, למשל, על ידי הטמנת המשקולות במלח. המלח סופח נוזלים ומשנה את משקל האבן, ובכך גורם להפסד סמוי באוזני המאזניים [רבנו בחיי, תורה תמימה, אדרת אליהו].
וּבַמְּשׂוּרָה: רוב הפרשנים מסבירים כי זוהי מידת נפח המיועדת לנוזלים [רש"י, רשב"ם, חזקוני]. אזהרה זו נועדה למנוע תרמית שבה המוכר מוזג את המשקה, כגון יין, במהירות ובחוזקה. הפעולה יוצרת קצף ובועות אוויר הגורמים לכלי להיראות מלא, אך לאחר זמן קצר הקצף שוקע ומתברר שהמידה חסרה [רבנו בחיי, תורה תמימה, צאינה וראינה].
חומרת העוון של רמאות במידות ובמשקולות נחשבת לגדולה ביותר, ויש שאמרו כי עונשה קשה אף מעונשן של עבירות חמורות כמו גילוי עריות. הסיבה לכך היא שעבירות שבין אדם למקום ניתנות לתיקון על ידי תשובה, אך אדם שמרמה במידות גוזל ציבור שלם ואינו יודע למי להשיב את הגזלה, ולכן שערי התשובה נעולים בפניו [רבנו בחיי, צאינה וראינה]. יתרה מכך, הרמאי מביא על החברה חורבן הכולל חמישה דברים קשים: הוא מטמא את הארץ, מחלל את שם ה', מסלק את השכינה, וגורם לישראל ליפול בחרב ולגלות מארצם [רש"י, שפתי כהן, רש"ר הירש].
האיסור על החזקת מידות שקר תקף משעת עשייתן, עוד לפני שנעשה בהן שימוש בפועל במסחר [רבנו בחיי, רש"ר הירש]. יתרה מזו, האיסור חל גם במקרים שבהם הקונה אינו מקפיד על החיסרון ומוחל עליו. התורה דורשת צדק אובייקטיבי ומוחלט, המידה עצמה חייבת להיות מדויקת ואמיתית ללא קשר להסכמת הצדדים, שכן יושר המידות הוא הבסיס שעליו מושתתת חברה מתוקנת הדבקה בדרכי ה' [העמק דבר, רש"ר הירש].