ויקרא, פרק י״ט, פסוק ו׳

שחיטת קורבן השלמים מתבצעת בשעות היום, ואכילת בשרו מותרת ביום השחיטה וביום שאחריו בלבד, ולכן בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת. עם תום מסגרת זמן זו הבשר נפסל, ועל כן וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף, פעולה שחייבת להיעשות דווקא באור יום. קדושת הקורבן תלויה לא רק בביצוע המעשי אלא גם בטוהר המחשבה, וכבר בשעת השחיטה יש לכוון לאכול את הבשר בזמן המותר. כוונה לאכול מהקורבן באיחור פוסלת אותו לחלוטין, שכן היא מתייחסת לבשר הקודש כאל חולין ופוגעת בקדושתו. הקפדה זו על הזמנים מחנכת את האדם להזדרז בעבודת ה' ולהתגבר על יצרו באופן מיידי וללא דיחוי.