האיסור לנצל את חולשות הזולת מתבטא הן בפגיעה מילולית והן בהכשלה מעשית. האזהרה לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ מלמדת שאם אסור לקלל אדם שאינו שומע ואינו יכול להגיב, בוודאי שאסור לקלל כל אדם אחר. הציווי וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל מתייחס למכשול פיזי, אך בעיקר אוסר על מתן עצה אנוכית או סיוע לעבירה לאדם התמים וחסר הידיעה באותו עניין. מכיוון שאדם יכול לתרץ מעשים אלו בטענה שכוונתו הייתה לטובה, מזהירה התורה וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, שכן ה' בוחן כליות ולב ויודע מהו המניע האמיתי והנסתר של האדם.
ויקרא, פרק י״ט, פסוק י״ד
פרשת קדושים
לֹא־תְקַלֵּ֣ל חֵרֵ֔שׁ וְלִפְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.