ויקרא, פרק י״ט, פסוק ג׳

כל אדם, גבר ואישה כאחד, מצווה ביראת הוריו, והתורה פותחת במילה אִישׁ משום שלגבר יש עצמאות רבה יותר לקיים חובות מעשיות לעומת אישה נשואה. הקדמת האם לאב במילים אִמּוֹ וְאָבִיו באה לאזן את הטבע האנושי, שכן הילד נוטה לירוא יותר מאביו המחנך, והתורה דורשת יראת כבוד שווה המתבטאת בהימנעות ממעשים של זלזול וסתירת דבריהם, כפי שמורה המילה תִּירָאוּ. למרות חובה זו, הסמיכות לציווי וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ מציבה גבול ברור וקובעת שאם הורה מצווה על בנו לחלל שבת או לעבור על מצווה אחרת, אין לציית לו. הסיבה לכך מופיעה בסוף הפסוק, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, המלמדת כי סמכותו של בורא העולם גוברת על זו של ההורים, וגם הם עצמם כפופים לחובה לכבדו.