ויקרא, פרק י״ט, פסוק כ׳

כאשר גבר מקיים ביאה מלאה, כלומר וְאִישׁ כִּי־יִשְׁכַּב אֶת־אִשָּׁה שִׁכְבַת־זֶרַע, עם אישה שחציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת ומיועדת לאחר (וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ), חלים דיני ניאוף שונים מהרגיל. מעמדה החלקי של האישה נובע מכך שתהליך שחרורה לא הושלם במלואו באמצעות תשלום כסף או קבלת שטר שחרור (וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן־לָהּ). במצב מורכב זה נדרשת חקירת בית דין שבעקבותיה האישה לבדה נענשת במלקות, בעוד האיש מביא קורבן אשם לה' ופטור מהלקאה (בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה). החוטאים פטורים מעונש המוות המקובל בניאוף, שכן העובדה שהאישה אינה משוחררת לגמרי מונעת מקידושיה לחול באופן מלא (לֹא יוּמְתוּ כִּי־לֹא חֻפָּשָׁה).