ויקרא, פרק י״ט, פסוק כ״א

חטא מוסרי של שכיבה עם שפחה המיועדת לאיש דורש כפרה ותיקון רוחני כלפי ה' בלבד, ולכן רק על הגבר החוטא מוטלת החובה וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ, בעוד שהאישה פטורה מהבאת קרבן. חובתו של הגבר קיימת בין אם חטא בשוגג או במזיד, וקרבן אחד מכפר עבורו גם על מעשים רבים, אך היא מותנית בכך שהאישה פעלה במזיד ונענשה במלקות. הבאת הקרבן לַה' מתאפשרת משום שמעמדה של האישה נותר בחזקת שפחה, מה שמונע חשש של הבאת חיית חולין לעזרת המקדש. הקרבן הנדרש הוא אֵיל אָשָׁם, כלומר איל בשווי של לפחות שני שקלי כסף כדינו של כל קרבן אשם רגיל. הבחירה באיל מסמלת מנהיגות, ונועדה לכפר על כך שהגבר החופשי ניצל את מעמדו הגבוה כדי לפגוע באישה פגיעה, תוך התחייבות מחודשת לשעבד את יצריו לדרישות המוסר.