ויקרא, פרק י״ט, פסוק י״ח

התורה אוסרת להשיב רעה תחת רעה, כאשר לֹא תִקֹּם מתייחס לאיסור לנקום בפעולה מעשית מתוך שנאה, ואילו וְלֹא תִטֹּר אוסר על שמירת הטינה בלב או בדיבור גם כאשר מסכימים לעזור לזולת. חובה זו של ויתור ומחילה בענייני חסד וכבוד מכוונת כלפי אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, כלומר אנשים הנוהגים כראוי, בעוד שאת נזקי הממון יש לתבוע כדין. במקום הכעס והטינה מגיע הציווי וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, הדורש מהאדם לחפוץ בהצלחת חברו ללא קנאה, לחוס על ממונו ולהימנע מעשיית דברים השנואים עליו, מתוך תפיסה שכל העם הוא כגוף אחד. החתימה אֲנִי ה' מזכירה כי הבורא הוא היחיד שבוחן את כנות הלב, וההכרה בו כאב המשותף לכולם הופכת את הפגיעות החומריות לחסרות חשיבות.