קרה לכם פעם שראיתם חפץ נוצץ ומבריק בחנות, אבל כשהתקרבתם גיליתם שהוא בעצם עשוי מחומר פשוט וזול? שלמה המלך משתמש בדוגמה הזו כדי ללמד אותנו על התנהגות של אנשים. הוא מתאר כלי שעשוי מחרס, שהוא חומר פשוט מאוד, שעליו שמו ציפוי של כֶּסֶף סִיגִים, שזו פסולת של כסף או כסף מזויף. הכלי הזה מְצֻפֶּה עַל חָרֶשׂ, כלומר מכוסה מבחוץ בציפוי דק שנראה יקר ומרשים. אבל הציפוי הזה לא באמת מחובר טוב לכלי, ועם הזמן יופיעו בו סדקים שיגלו לכולם את האמת הפשוטה שמסתתרת בפנים.
בדיוק כמו הכלי המזויף, יש אנשים שמדברים אלינו עם שְׂפָתַיִם דֹּלְקִים, כלומר מדברים בהתלהבות גדולה, בלהט ובמילים מתוקות מאוד, ונשמעים כמו חברים טובים. אבל מתחת למילים היפות שלהם מסתתר לֶב רָע. בתוך הלב הם חושבים מחשבות לא טובות, ופשוט אומרים משהו אחד בפה ומרגישים משהו אחר לגמרי בלב. אדם כזה, שמסתיר את הכוונות האמיתיות שלו בעזרת מילים חלקות, יכול לבלבל אותנו מאוד ולגרום לנו להאמין לו, ממש כמו שהכלי הנוצץ מטעה את מי שמסתכל עליו מבחוץ.