משלי, פרק כ״ו, פסוק ד׳

כאשר אדם טיפש פותח בדברי ריב או מקלל, ההנחיה היא אַל־תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ, כלומר אל תיתן לו תשובה באותו סגנון פגום. הכסיל אינו מחפש באמת ללמוד אלא רק לתרץ את רדיפתו אחר תאוותיו, ולכן ויכוח הגיוני עמו לא יועיל. האזהרה פֶּן־תִּשְׁוֶה־לּוֹ גַם־אָתָּה מלמדת על הסכנה שבדמיון ובהשוואה אליו: הרואים מהצד יחשבו שגם המשיב הוא טיפש, והאדם עצמו עלול לרדת ברמתו ולהידמות לו. עם זאת, אין הכוונה לשתיקה מוחלטת; בעוד שבענייני חול יש להתעלם, אם דבריו מובילים לחטא או לביזוי התורה חובה להשיב לו בדברי חכמה ולהעמידו על טעותו.