אדם אשר שֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד־כְּסִיל ומפקיד בידו שליחות חשובה כדי לחסוך מעצמו מאמץ, פוגע במו ידיו במטרותיו. במקום לתת מרגוע לרגליו הוא נחשב כמי שמְקַצֶּה רַגְלַיִם, כלומר כורת אותן, שכן השליח יעוות את המסר ויאלץ את המשלח לכתת את רגליו שוב ושוב כדי לתקן את הנזק. כתוצאה מכך המשלח חָמָס שֹׁתֶה, שכן הוא סופג אל תוכו עוול וכעס מצד מקבל ההודעה, ממש כשם שאדם שותה מים. מזווית אחרת, יש הרואים בפסוק תיאור של הכסיל עצמו, אשר תאוותיו משכרות אותו ופוגעות ביציבותו הרוחנית, ומתוך כך הוא מפיץ דברי איוולת שנועדו לערער ולקצץ את יסודות החכמה.
משלי, פרק כ״ו, פסוק ו׳
מְקַצֶּ֣ה רַ֭גְלַיִם חָמָ֣ס שֹׁתֶ֑ה שֹׁלֵ֖חַ דְּבָרִ֣ים בְּיַד־כְּסִֽיל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.