משלי, פרק כ״ו, פסוק ז׳

חכמת המליצה מאבדת את ערכה ומשתבשת כאשר היא מצויה בידיים הלא נכונות. הכתוב מקביל בין מָשָׁל בְּפִי כְסִילִים לבין שֹׁקַיִם מִפִּסֵּחַ, רגליו של אדם צולע אשר דַּלְי֣וּ, כלומר עקומות וגבוהות אחת מן השנייה או דלות ויבשות, ולכן אינן מועילות להליכה. באותו אופן, המשל בפי הכסיל הופך למעוות, חסר תועלת ומאבד את משמעותו המקורית. לחלופין, משמעות הגובה מבטאת פער וריחוק, שכן החכמה נראית גבוהה ובלתי מושגת עבור הכסיל המשתמש בכך כתירוץ להימנע מלימוד. מנגד, ההתרוממות עשויה לתאר דווקא את גאוותו של הכסיל, המשתמש במשלים כדי להגביה את עצמו ולדרוש כבוד למרות חוסר מסוגלותו השכלית.