משלי, פרק כ״ו, פסוק ח׳

הענקת כבוד לאדם שאינו ראוי לו היא פעולה חסרת היגיון ותוחלת, ולעיתים אף מסוכנת. הכתוב ממשיל זאת למעשה של כִּצְרור אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה, כלומר קשירת אבן בתוך כלי קלע, שכן כשם שהאבן שוהה שם זמן קצר בלבד לפני שתיזרק, כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד יגלה כי הוקרה זו זמנית בטרם הכסיל יבזה את עצמו. יתרה מכך, הכבוד עלול לשמש בידיו כנשק הרסני, אלא אם מטרת ההוקרה היא לפייסו ולכבול את ידיו מלהרע, בדומה לאבן הקשורה היטב ואינה יכולה לעוף. לחלופין, ניתן לפרש את המשל כעטיפת אבן פשוטה בבגד מפואר או כהשלכת אבן יקרה לערימת אבני בניין, תיאורים הממחישים את חוסר ההתאמה המוחלט שבהוקרת אדם שאינו חכם.