יצא לכם פעם להרגיש עצובים או בצרה, ולרצות שמישהו פשוט יקשיב לכם מקרוב? כשאדם נמצא במצב קשה, הוא פונה אל ה' בשתי דרכים. הדרך הראשונה היא תְפִלָּתִי, שזו תפילה שבה אנחנו שופכים את הלב, בדרך כלל כשאנחנו מתפללים על כולם יחד. הדרך השנייה היא וְשַׁוְעָתִי, שפירושה הצעקה שלי. זו זעקה אישית ופרטית של אדם שמבקש עזרה לעצמו.
כשאנחנו מבקשים מה' שִׁמְעָה, זה קצת מעורר שאלה, הרי ה' תמיד שומע הכול. אבל הבקשה כאן היא שה' בעצמו יקשיב לנו ישירות, ולא דרך מלאך או שליח. ולגבי הצעקה שלנו, אנחנו אומרים אֵלֶיךָ תָבוֹא. למה אנחנו אומרים שהצעקה "תבוא" ולא "תעלה" לשמיים? התשובה מרגשת מאוד: כשאדם נמצא בצרה והלב שלו שבור, ה' נמצא ממש קרוב אליו ועומד לצידו. לכן, הצעקה שפורצת מתוך הכאב לא צריכה לעשות דרך ארוכה למעלה, אלא היא פשוט באה ישירות אל ה' שנמצא ממש לידנו.